Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Metsi'a

Daf 4b

סְלָעִים, דִּינָרִין. מַלְוֶה אוֹמֵר חָמֵשׁ, וְלֹוֶה אוֹמֵר שָׁלֹשׁ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הוֹאִיל וְהוֹדָה מִקְצָת הַטְּעָנָה – יִשָּׁבַע. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ אֶלָּא כְּמֵשִׁיב אֲבֵידָה, וּפָטוּר.

Traduction

If it is written in a promissory note that one borrowed an unspecified amount of sela’im, or that one borrowed an unspecified amount of dinars, and the creditor says: I lent you five sela, and the debtor says: You lent me only three, in this case Rabbi Shimon ben Elazar says: Since the debtor admitted to part of the claim, he takes an oath. Rabbi Akiva says: Since the wording of the note indicates only that he owes two dinars, the minimum plural amount, by admitting that he owes three he is merely the equivalent of one returning a lost item, and he is exempt from taking an oath.

Rachi non traduit

סלעים דינרין. שטר שכתוב בו פלוני לוה מפלוני סלעין ולא פירש כמה וכן שטר שכתוב בו דינרין סתם:

אינו אלא כמשיב אבידה. מדהוה ליה למימר שתים והשטר מסייעו דכיון דלא פירש ניכרים הדברים ששנים היו לכך לא הוצרך לפרש דמיעוט סלעים ב' וכיון דאמר ג' משיב אבידה הוא וחכמים פטרו את משיב אבידה מן השבועה דתנן המוצא את המציאה לא ישבע וכו' (גיטין דף מח:):

קָתָנֵי מִיהַת: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הוֹאִיל וְהוֹדָה מִקְצָת הַטְּעָנָה – יִשָּׁבַע. טַעְמָא דְּאָמַר שָׁלֹשׁ, הָא שְׁתַּיִם פָּטוּר, וְהַאי שְׁטָר דְּקָמוֹדֵי בֵּיהּ הֵילָךְ הוּא, וּשְׁמַע מִינַּהּ הֵילָךְ פָּטוּר!

Traduction

In any event, the baraita teaches that Rabbi Shimon ben Elazar says: Since the debtor admitted to part of the claim, he takes an oath. This indicates that the reason that he is obligated to take an oath is specifically because he said that he owes three dinars, but had he admitted to owing only two, he would have been exempt from taking an oath. And concerning the minimal obligation recorded in this promissory note, to which he admits, which is two dinars, it is as though he said: Here you are. An obligation recorded in a promissory note is tantamount to an obligation concerning which the defendant says: Here you are. And therefore, conclude from it that one who says: Here you are, is exempt from taking an oath with regard to the part of the claim he denies.

Rachi non traduit

טעמא דאמר שלש. קס''ד השתא דמייתי תיובתא מדנקט פלוגתייהו בשלש וחמש ולא נקט ולוה אמר שתים ש''מ בשתים לא מחייב ליה רשב''א וכדמפרש ואזיל דכיון דכל הודאתו בשטר כתובה דשטר נמי שתים משמע וכל משמעות השטר הילך הוא שהרי הקרקעות משועבדים על כך אבל כי אמר שלש סלעים שלישי מלוה ע''פ הוא דלאו בשטר כתובה ואין הקרקעות משועבדים ולאו הילך הוא:

ה''ג ושטרא דקמודה הילך הוא. ול''ג כיון דקמודה ביה דבלאו הודאתו נמי כל שטרי הילך הוא וה''פ ומאי דקמודה ביה דכתוב בשטר הילך הוא:

Tossefoth non traduit

וש''מ דהילך פטור. וא''ת יהא נאמן בשלש דמיגו דבעי אמר שתים וי''ל כיון דהילך פטור אם יאמר שתים הו''ל כופר הכל ואין אדם מעיז ולר''ע לא הוי עזות דמסייע ליה שטרא:

לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ שְׁתַּיִם חַיָּיב, וְהַאי דְּקָתָנֵי שָׁלֹשׁ, לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: מֵשִׁיב אֲבֵידָה הָוֵי וּפָטוּר, קָא מַשְׁמַע לַן דְּמוֹדֶה מִקְצָת הַטְּעָנָה הָוֵי, וְחַיָּיב.

Traduction

The Gemara rejects this: No, actually I will say to you that even if he admitted that he owes two dinars he is obligated to take an oath, and the reason that the baraita teaches the dispute specifically with regard to the case of three dinars is not to exclude a case where he admits that he owes only two, but rather it is to exclude the opinion of Rabbi Akiva, who says that he is the equivalent of one returning a lost item, and he is therefore exempt. Therefore, Rabbi Shimon ben Elazar teaches us that he is considered like one who admits to part of the claim, and he is obligated to take an oath.

Rachi non traduit

לאפוקי מדר''ע כו'. דאי תנא שתים לא הוה פליג ר''ע:

Tossefoth non traduit

לעולם שתים חייב. ואע''ג דשתים חייב חשיב ליה רבי עקיבא משיב אבידה דכשאמר שתים נראה יותר נאמן לפי שהשטר מסייעו:

אִי הָכִי: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הוֹאִיל וְהוֹדָה מִקְצָת הַטְּעָנָה יִשָּׁבַע, ''אַף זֶה יִשָּׁבַע'' מִבְּעֵי לֵיהּ!

Traduction

The Gemara asks: If so, the baraita should have been phrased differently. If the defendant is obligated to take an oath even in a case where he admits that he owes two dinars, rather than stating that Rabbi Shimon ben Elazar says: Since the debtor admitted to part of the claim, he takes an oath, the baraita should have stated: Even this one, who admits to owing three dinars, takes an oath, in addition to one who admits to owing two dinars.

Rachi non traduit

א''ה. דבשתים נמי חייב אמאי תנא הואיל והודה מקצת הטענה ישבע רשב''א אומר אף זה ישבע מבעיא ליה ושמעינן דלא משיב אבידה חשיב ליה ומדנקט הואיל משמע דחיובא משום דגרם לעצמו שהודה במקצת דהשתא הוא דהויא הודאה משום דסלע שלישי לאו הילך הוא אבל שתים לא הוי הודאה משום הילך:

אֶלָּא: לְעוֹלָם שְׁתַּיִם פָּטוּר, וְהֵילָךְ חַיָּיב. וְשָׁאנֵי הָכָא, דְּקָא מְסַיַּיע לֵיהּ שְׁטָרָא.

Traduction

Rather, that explanation should be rejected. Actually, if he admits that he owes two dinars, he is exempt from taking an oath, but nevertheless, one who says: Here you are, is obligated to take an oath. And the reason for this distinction is that here, the case is different, as the note supports him, i.e., it indicates that he owes two dinars. Therefore, he is exempt from taking an oath with regard to the rest.

Rachi non traduit

אלא לעולם כו'. אלא אי אית לך לתרוצי תריץ הכי לעולם כדקאמרת הא שתים פטור וטעמא לאו משום הילך דהילך בעלמא חייב:

ושאני הכא דקא מסייע ליה שטרא. העדים החתומים על השטר מעידין כדבריו שלא היו אלא שתים ולכך לא פירשו מניינן הלכך א''צ שבועה:

Tossefoth non traduit

לעולם שתים פטור והילך חייב. וא''ת כיון דהילך חייב כי אמר נמי שתים אינו כופר הכל וכי אמר שלש יהא נאמן במיגו דאי בעי אמר שתים ומאי טעמא דרשב''א וי''ל דס''ל דמה שהשטר מסייעו אינו טוען ברצון לפי שנראה שמחמת השטר מודה ואם לא היה השטר היה כופר הכל:

אִי נָמֵי: מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ שְׁטָר שִׁעְבּוּד קַרְקָעוֹת, וְאֵין נִשְׁבָּעִין עַל כְּפִירַת שִׁעְבּוּד קַרְקָעוֹת.

Traduction

Alternatively, if he admits to owing two dinars he is exempt for a different reason: Because a promissory note creates a lien on the debtor’s land, and there is a principle that one does not take an oath with regard to a debtor’s denial of a debt that is secured with a lien on land. Oaths are administered only when one denies owing money or movable property.

Rachi non traduit

אי נמי. להכי לא הוו שתים הודאה לחייבו שבועה לפי שהשטר אומר כן ושטר הוי שעבוד קרקעות וכשם שאין נשבעין על כפירת קרקעות כך הודאתן אינה מביאה לידי שבועה דקרקעות אמעוט מתורת שבועה במס' שבועות פרק שבועת הדיינין (שבועות מב ב:) אבל כי אמר מלוה חמש ולוה שלש איכא כפירה והודאה במה שאין כתוב בשטר:

Tossefoth non traduit

אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות. וא''ת למ''ד בפרק גט פשוט (ב''ב דף קעה:) שעבודא דאורייתא מודה מקצת הטענה למה נשבע הא כופר שעבוד קרקעות וי''ל שמחל לו השעבוד או שאין לו כלל קרקעות אפי' משעבדי אבל לרבי יוחנן דאמר בפ' שבועת הפקדון (שבועות דף לז:
ושם ד''ה ואין) כופר בממון שיש עליו עדים חייב קרבן שיש עליו שטר פטור משום דכופר שעבוד קרקעות דבעדים לא חשיב כופר שעבוד קרקעות אע''ג דסבר ר' יוחנן שעבודא דאורייתא היינו משום כיון שהפקיעו חכמים השעבוד במלוה ע''פ משום פסידא דלקוחות חשיב כאילו מחל לו השעבוד ומיירי דאית ליה משעבדי ולית ליה בני חרי דאי אית ליה בני חרי אפי' יש עליו עדים פטור ואי לית ליה אפי' משועבדים אפילו יש עליו שטר חייב:

אין נשבעין על כפירת כו'. לספרים דגרסי בברייתא ר''ע אין להקשות הא ר''ע דריש ריבויי ומיעוטי פ''ק דשבועות (דף ד:
ושם ד''ה רבי) ובפרק ג' מינים (נזיר לה. ושם) ומאן דדריש ריבויי ומיעוטי אינו ממעט קרקעות כ''א שטרות כדמוכח בפרק הגוזל בתרא (ב''ק דף קיז:) והיכי קאמר הכא אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות וי''ל שיש לו שום מיעוט למעט קרקעות וכן צ''ל לקמן בפ' השואל (בבא מציעא דף ק:
ושם ד''ה ר''מ) אליבא דר''מ דאית ליה נשבעין אעבדים ולא אקרקעות ואע''ג דעבדים הוקשו לקרקעות לכ''ע דמהאי טעמא עבד נקנה בכסף בפ''ק דקדושין (דף כב:) אלא דר''מ דריש ריבויי ומיעוטי להוציא שטרות ויש לו שום מיעוט למעט קרקעות ובאותו מיעוט אין למעט עבדים אע''ג דהוקשו לקרקעות כדמוכח במרובה (ב''ק סג. ושם ד''ה וחד) דמאן דדריש בריבה ומיעט וריבה צריך שני מיעוטי לקרקעות ועבדים ואע''ג דרשב''א היה תלמידו של ר''ע אין לחוש מה שחולק עמו והוזכר קודם דכעין זה מצינו לקמן (בבא מציעא דף ז.) גבי שנים אדוקים בשטר דפליג רבי עם רשב''ג אביו ויש ספרים דגרסי הכא ר' יעקב:

אִיכָּא דְּמוֹתֵיב מִסֵּיפָא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ אֶלָּא כְּמֵשִׁיב אֲבֵידָה וּפָטוּר. טַעְמָא דְּאָמַר שָׁלֹשׁ, הָא שְׁתַּיִם חַיָּיב. וְהָא שְׁטָר, כֵּיוָן דְּקָא מוֹדֵי בֵּיהּ כְּ''הֵילָךְ'' דָּמֵי, שְׁמַע מִינַּהּ ''הֵילָךְ'' חַיָּיב!

Traduction

There are those who raise an objection to Rav Sheshet’s opinion from the latter clause of this baraita, which teaches that Rabbi Akiva says: He is merely the equivalent of one returning a lost item and is exempt from taking an oath. The Gemara infers: The reason he is exempt is that he said that he owes three dinars. But had he admitted to owing only two, he would have been obligated to take an oath. And concerning the minimal obligation recorded in this promissory note, to which he admits, which is two dinars, it is as though he said: Here you are. Learn from it that one who says: Here you are, is obligated to take an oath.

Rachi non traduit

הא שתים. דליכא משיב אבידה:

חייב. מדלא תנא פטור בשתים ונימא טעמא משום הילך:

לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ שְׁתַּיִם נָמֵי פָּטוּר, וְהַאי דְּקָתָנֵי שָׁלֹשׁ, לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, דְּאָמַר מוֹדֶה מִקְצָת הַטַּעֲנָה הָוֵי – וְחַיָּיב, קָא מַשְׁמַע לַן דְּמֵשִׁיב אֲבֵידָה הָוֵי – וּפָטוּר.

Traduction

The Gemara rejects this: No, actually I will say to you that if he admits that he owes two dinars he is also exempt from taking an oath, and the reason that the baraita teaches the dispute specifically with regard to the case of three dinars is to exclude the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, who says that he is considered one who admits to part of the claim and he is obligated to take an oath. Rabbi Akiva, therefore, teaches us that in his opinion, the defendant is the equivalent of one returning a lost item, and he is exempt from taking an oath.

Rachi non traduit

מודה מקצת הוי. ואינו משיב אבידה דאיערומי קמערים דלחזקיה בנאמן:

קמ''ל. כיון דבשתים נמי פטור ליכא למימר איערומי מערים אלא משיב אבידה הוי:

הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא. דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ: שְׁתַּיִם חַיָּיב, בְּשָׁלֹשׁ הֵיכִי פָּטַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא, הַאי אִעָרוֹמֵי קָא מַעֲרִים! סָבַר: אִי אָמֵינָא שְׁתַּיִם בָּעֵינָא אִשְׁתְּבוֹעֵי, אֵימָא שָׁלֹשׁ דְּאֶהְוֵי כְּמֵשִׁיב אֲבֵידָה, וְאִיפָּטֵר. אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: שְׁתַּיִם נָמֵי פָּטוּר.

Traduction

The Gemara comments: So too, it is reasonable to explain the baraita as just explained, as, if it enters your mind that one who admits that he owes two dinars is obligated to take an oath, how does Rabbi Akiva deem him exempt in a case where he admits that he owes three dinars? Perhaps this debtor is employing artifice, thinking: If I say that I owe two, I will be required to take an oath. Therefore, I will say that I owe three so that I will be considered equivalent to one returning a lost item and will be exempt from taking an oath. Rather, learn from it that even if he admits that he owes only two dinars, he is also exempt from taking an oath.

Rachi non traduit

הכי נמי מסתברא. דבשתים פטור:

אֶלָּא קַשְׁיָא לְרַבִּי חִיָּיא! שָׁאנֵי הָתָם דְּקָא מְסַיַּיע לֵיהּ שְׁטָרָא. אִי נָמֵי מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ שְׁטָר שִׁעְבּוּד קַרְקָעוֹת, וְאֵין נִשְׁבָּעִין עַל כְּפִירַת שִׁעְבּוּד קַרְקָעוֹת.

Traduction

The Gemara asks: But this explanation poses a difficulty to the opinion of Rabbi Ḥiyya, that a defendant is obligated to take an oath in a case where he says: Here you are. In other words, Rabbi Ḥiyya’s opinion is negated by the case of one who admits that he owes only two dinars, where he is exempt from taking an oath. The Gemara answers: The case there is different, as the note supports him. Therefore, he is not required to take an oath. Alternatively, he is exempt because a promissory note creates a lien on the debtor’s land, and there is a principle that one does not take an oath with regard to a debtor’s denial of a debt that is secured with a lien on land.

Rachi non traduit

ואלא קשיא לרבי חייא. דהא איכא למידק מינה דשתים פטור כדאמרינן דאי ס''ד כו':

שאני הכא. האי דקאמר שתים פטור טעמא לאו משום הילך אלא דקא מסייע ליה שטרא:

מֵתִיב מַר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: טְעָנוֹ כֵּלִים וְקַרְקָעוֹת, הוֹדָה בַּכֵּלִים וְכָפַר בַּקַּרְקָעוֹת, הוֹדָה בַּקַּרְקָעוֹת וְכָפַר בַּכֵּלִים – פָּטוּר. הוֹדָה מִקְצָת קַרְקָעוֹת – פָּטוּר, מִקְצָת כֵּלִים – חַיָּיב.

Traduction

Mar Zutra, son of Rav Naḥman, raises an objection to the opinion of Rav Sheshet from a mishna (Shevuot 38b): If one claimed that another owed him vessels and land, and the defendant admitted to owing him vessels but denied that he owes him land, or conversely, if he admitted to owing him land but denied that he owes him vessels, he is exempt from taking an oath with regard to what he denies. If he admitted that he owes him part of the land, he is exempt. If he admitted to owing some of the vessels, he is obligated to take an oath with regard to the remainder.

Rachi non traduit

טענו. חבירו בבי''ד כלים וקרקעות:

פטור. דלא כפירתו ולא הודאתו מביאתו לידי שבועה:

חייב. אף על הקרקעות לישבע כדאמרינן לקמן שהנכסים שאין להן אחריות זוקקין את הקרקעות לישבע עליהן משנתחייב לישבע על המטלטלין זוקקין ומגלגלין עמהם שבועת קרקע:

טַעְמָא דְּכֵלִים וְקַרְקָעוֹת, דְּקַרְקַע לָאו בַּת שְׁבוּעָה הִיא, הָא כֵּלִים וְכֵלִים דּוּמְיָא דְּכֵלִים וְקַרְקָעוֹת חַיָּיב. הֵיכִי דָּמֵי? לָאו דְּאָמַר לֵיהּ הֵילָךְ, וּשְׁמַע מִינַּהּ הֵילָךְ חַיָּיב!

Traduction

The Gemara infers: The reason he is exempt in the first cases is because the claim is for vessels and land, as a claim with regard to land is not subject to an oath. But if the claim is for vessels and vessels, i.e., two sets of vessels, in a manner similar to the case of a claim for vessels and land, he is obligated to take an oath. What are the circumstances of such a case? Is it not a case where he said to him: Here you are? And learn from the mishna that one who says: Here you are, is obligated to take an oath.

Rachi non traduit

דומיא דכלים וקרקעות. שכלים שהודה עליהם מונחים לפנינו וא''ל הילך:

Tossefoth non traduit

הא כלים וכלים חייב. הוה מצי לשנויי בחפר בה בורות שיחין ומערות כדבסמוך:

לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ כֵּלִים וְכֵלִים נָמֵי פָּטוּר, וְהָא דְּקָתָנֵי כֵּלִים וְקַרְקָעוֹת, הָא קָא מַשְׁמַע לַן: הוֹדָה בְּמִקְצָת כֵּלִים – חַיָּיב אַף עַל הַקַּרְקָעוֹת.

Traduction

The Gemara answers: No, actually I will say to you that if the claim is for vessels and vessels he is also exempt. And the fact that the mishna teaches the case of vessels and land teaches us this different halakha: If he admitted that he owes some of the vessels, and is therefore obligated to take an oath, he is also obligated to take an oath with regard to the land that he denied owing his creditor, although in and of itself one does not take an oath with regard to land.

Tossefoth non traduit

[הודה במקצת כלים חייב. וא''ת יהא נאמן במיגו דאי בעי כפר בכלים והיה מודה במקצת קרקעות וי''ל שמא חפץ בקרקעות יותר] ס''א :

מַאי קָא מַשְׁמַע לַן – זוֹקְקִין? תְּנֵינָא: זוֹקְקִין הַנְּכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחְרָיוּת לִישָּׁבַע עֲלֵיהֶם.

Traduction

The Gemara asks: What is this teaching us? Is this teaching the halakha of binding? According to this halakha, one who is obligated to take an oath in response to a claim can be required to take an oath with regard to an additional claim of land. This cannot be, as we already learned this halakha in a mishna in tractate Kiddushin (26a): When there is a claim brought against a person for movable property and land, and he is obligated to take an oath with regard to the property that does not serve as a guarantee, i.e., the movable property, it binds the property that serves as a guarantee, i.e., the land, so that he is forced to take an oath with regard to it too. Why is this halakha repeated in tractate Shevuot?

Rachi non traduit

זוקקין. המטלטלין זוקקין הקרקעות לישבע ע''י גלגול:

תנינא. בקדושין (כו.) הנכסים שאין להן אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהם:

הָכָא עִיקָּר, הָתָם אַגַּב גְּרָרָא נַסְבַהּ.

Traduction

The Gemara answers: The mishna here, in Shevuot, is the main reference to this halakha, as it discusses the halakhot of oaths, whereas the mishna there, in tractate Kiddushin, cites it incidentally, in the context of a broader survey of the difference between these two types of property.

Rachi non traduit

הכא עיקר. שמשנה זו שנויה במסכת שבועות (לח.):

התם. בקדושין:

אגב גררא נסבה. דאיירי התם נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף בשטר ובחזקה ואגב דאיירי דנקנין עמהם תנא בהדה זוקקין אותן לישבע עליהם:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source